בחיי,
הרעשים במח לא נותנים לי מנוח.
הנה נגמר פסח,יצאנו,שוב,ממצרים,קרענו השבת את ים סוף ועכשיו אנחנו כולנו אמורים לצאת לדרך חדשה .
הידעתם?
בכל שביעי של פסח אנשים הכי עצבניים כי זו קריעת ים סוף וכמו שזה נשמע "קריעה" משהו בנפש ,חתיכה מהנפש נעלמת שזו חתיכה מציקה בדרך כלל.
זה יכול להיות כעסים,או פחדים,קינאה,עצבים.
מעניין,קשה לנו להיפרד מחלקים כואבים בתוכנו כי הם משרתים אותנו הכי הרבה.
אותה חתיכה מהנפש שגורמת לנו למשל לכעוס בשאר ימות השנה פתאום נעלמת ואז,מה יהיה,מה אני לא אכעס?איך אשחרר או תשחררו את הכעס שאתם מחזיקים שנים כה רבות כלפי אדם מסוים? זה סוג של פרידה וכולנו יודעים שפרידה היא קשה במיוחד,אפילו אם נפרדים מכעס ששירת אותנו שנים כה רבות נאמנה.
כשאדם כועס ומעדיף להישאר כועס זה בדרך כלל משרת אותו בהימנעות מסליחה ומחילה כי הכעס על מישהו אחר לפעמים הוא כל כך חזק עד שהוא אומר לאגו:"ידידי,אנחנו מחזקים את החזית שלנו מול x ולא נכנעים" ואז האגו עושה עבודה נוספת ,הוא הרי נהנה ,כל המטרה שלו היא להשאיר את הכעס כי הוא ניזון ממנו.
ממה אתם רוצים או מרגישים שאתם חייבים להיפרד הפסח הזה?
אני יכולה לספר לכם שביומיים האחרונים הייתי מאד עצבנית.לא יכולתי אפילו להתחבר לעצמי או לדבר עם אלוהים,היה לי מאד קשה כי ידעתי שמשהו נקרע ממני והיכן שהוא בתת מודע לא רציתי להיפרד כי זה אזור הנוחות עבורי.המקום שנוח לי בו,המקום שמסייע לי כביכול להימנע מלקבל משהו טוב יותר גם אם המשהו הזה כרוך אולי בעבודה קשה ומאומצת ואולי זו פשוט זכייה בלוטו.
אז נכון,היה לי קשה בסופ"ש של שביעי פסח ויחד עם זאת,הרגשתי שהגיע הזמן לשחרר עוד חתיכה,לנפץ עוד דפוס שאני כבר לא צריכה,דווקא במוצ"ש באה לי הצתה מאוחרת:אני חייבת לקבל את המצב כמו שהוא בלי להתעצבן.
בדרך כלל אני מזהה את התובנה הזו כשהדאגות והחששות רק מתחילים .הפעם כנראה אלוהים השתמש בכל סוגי החומרים כדי לקרוע ממני משהו מיותר שישב שנים בנפשי.
אז זהו,הייתי חייבת לשתף אותכם,אני עדיין לא יודעת מי אלה אותכם .אני מקווה שאם את או אתה קוראים את הכתבה הזו תלמדו לקבל את העובדה שהכל קורה לטובה ושיש יד מכוונת והכי חשוב:לאהוב את עצמכם כפי שאתם.רק כשתקבלו את עצמכם,כפי שאתם ותהיו כנים גם עם החולשות שלכם תוכלו לשנות דפוסים ותכונות שנראות לכם לא רצויות.
אז הביעו חמלה למי שאתם,רכות ועדינות והכל יסתדר לטובה.
שיהיה אחלה שבוע,
ליה💓
